הפרעת קשב וריכוז (ADHD - Attention-deficit/Hyperactivity) היא תופעה נפוצה הקיימת בכ-8%-10% מכלל ילדי בית הספר בגילאי 12 שנים. ילדים עם הפרעות קשב וריכוז חווים קשיים בריכוז וקשב, אימפולסיביות ולעיתים פעילות יתר. בחלק מהילדים מופיעה גם בעיית התנהגות. בחלק גדול מהילדים הסימפטומים מופיעים כבר בגיל הגן. 80% מהילדים ממשיכים לסבול מההפרעה גם בגיל ההתבגרות והבגרות.
הגורם המשפיע ביותר על הופעת הפרעת קשב וריכוז הוא רקע משפחתי. יש קשר גנטי חזק: אם הורה אחד סובל מהפרעת קשב ההסתברות שגם הילד יסבול מכך היא 25% ואם שני ההורים - 50%.
ילדים המאובחנים כסובלים מבעיית קשב וריכוז משתייכים לאחת משלוש תת-קבוצות:
(1) הסוג חסר הקשב - שאינו מתנהג כהיפראקטיבי-אימפולסיבי - מכונה ADD.
(2) הסוג ההיפראקטיבי-אימפולסיבי - שאינו מגלה חוסר קשב משמעותי.
(3) הסוג המשולב - כולל תסמינים של חוסר קשב, פעילות יתר ואימפולסיביות - מכונה ADHD.
אבחון ההפרעה חשוב ונעשה היום בכלים מדויקים ועל-ידי מאבחנים שהוסמכו - נוירולוג ילדים, רופא ילדים התפתחותי, פסיכיאטר ילדים, רופא שעבר הכשרה מתאימה, פסיכולוג.
אין לתת טיפול תרופתי (ריטלין ואחרים) ללא אבחון מסודר.
יש חשיבות רבה לאיתור מוקדם וטיפול למניעת הנזקים האפשריים להישגים בתחום הלימודים ובתחום החברתי והרגשי.
כיצד מתחילים?
כאשר עולה חשד לבעיה, על-ידי ההורים, גננת או מורה, פונים לרופא הילדים שישלול הפרעות שונות שגורמות בעיות דומות. לעיתים מומלץ לבצע בדיקת שמיעה, בדיקות ראייה ומיקוד ראייה.
בשלב שני מתחיל האבחון הקליני, המורכב מכמה חלקים:
(1) בדיקה קלינית ע"י רופא. לפי צורך.
(2) שאלוני הערכה: סדרת שאלונים הנמסרים ע"י ההורים למורים וימולאו על ידם. השכיח הוא הקונרס. ניתן להוריד באתרי קופות החולים.
(3) מבחן MOXO: מבחן חדש יחסית המעריך תפקודי קשב וריכוז, ובודק 4 תחומים: קשב, אימפולסיביות, היפראקטיביות ותזמון. נותן תוצאות ברורות ומדויקות, שמסייעות למתן הטיפול הטוב ביותר.
מבחן MOXO בודק גם קשב שמיעתי ומדמה הסחת דעת.
- מבחן TOVA הינו בדיקה בשימוש נרחב הקיימת מזה זמן רב. בודק בעיקר ריכוז ואימפולסיביות. החלק השני בבדיקה מבוצע לאחר נטילת ריטלין ובודק האם חל שיפור בריכוז.
(4) הערכה רגשית של הילד - כולל רגשות הילד לגבי עצמו, דימוי עצמי, ואיתור בעיות רגשיות כמו דיכאון.
(5) סיכום והמלצות.
- לעיתים ולפי הצורך עושים גם אבחון דידקטי. נעשה ברוב המקרים ע"י פסיכולוג מומחה לאבחון. בתום האבחון מוצע הטיפול לילד.
הטיפול בילד
● ניתן להשפיע על ביטויי הבעיה אצל הילדים באמצעות הקשר הטיפולי בין הילד, ההורים ומערכת בית הספר. מטרת הקשר הטיפולי היא שיפור באינטראקציה החברתית עם המורים והחברים וירידה בתוקפנות הפיזית והמילולית. חשוב להוסיף התערבויות נוספות כמו שינויים בסביבת הלימוד: מיקום בכיתה, הדרכת הצוות ושימוש במחברת-קשר עם ההורים.
● תרופות - תרופות מעוררות, פועלות לטווח קצר והן הבחירה הראשונה לטיפול ב-ADHD.
- ב-70% מהילדים ניתן לראות שיפור בהתנהגות וביכולת הלמידה עם נטילתן. התרופות המעוררות בטוחות ביותר!
● יש מספר רב של תרופות לטיפול, כאשר ריטלין (מתילפנידט) הוא הנפוץ ביותר. הריטלין נמצא בשימוש מוצלח יותר מ-65 שנים. התרופה נחקרה ובטוחה מאוד ונוחה לטיפול. בשנים האחרונות פותחו תרופות רבות אחרות אשר יש להתאימם לילד המטופל.
התרופות נחלקות לתרופות בשחרור מהיר - פועלות תוך זמן קצר ולמשך זמן קצר, 4 שעות. ותרופות בשחרור מושהה - החומר משתחרר לאט ופועל יותר שעות, 8-12 שעות. צריך להתאים התרופות לצרכי הילד.
תופעות הלוואי הנפוצות ביותר בשימוש בריטלין, הן ירידה בתאבון ונדודי שינה בתחילת הטיפול, כאבי ראש ובטן, עצבנות ואפטיות, דכדוך בשלבים מאוחרים בטיפול. תופעה אחרת היא ירידה בתיאבון בעת הטיפול החולפת בערב. לאורך זמן הילדים יגיעו לגובה ומשקל צפויים. יש לציין כי אין נטיית יתר להתמכרות לסמים בעקבות הטיפול , להיפך.
צריך להתאים התרופה לילד וברוב המטופלים התוצאות מהירות וברורות. מניסיוני, במשך עשרות שנים הורים חששו מהטיפול, וכשהחלו בטיפול מודים שהטיפול עוזר מאוד לילדם. נדיר שאני נאלץ להפסיק טיפול תרופתי, לרוב שינוי תרופה פותר הבעיה. לפי המצב ותוצאת הטיפול עוקבים אחרי הילד פעם ב-6 חודשים עד שנה, לבחון את מידת היעילות וההתאמה של הטיפול לילד.
ראו גם: בטיחות ילדים נפילות וחבלות